אפזיה היא הפרעה שפתית בכל ארבעת ערוצי השפה: דיבור, הבנה, קריאה וכתיבה.
מיקום הפגיעה המוחית משפיע על מאפייני האפזיה, ולכן קיימים סוגים רבים של אפזיות. במאמר זה אפרט את המאפיינים של אפזיית ברוקה, הנקראת גם אפזיה מוטורית או אפזיה אקספרסיבית.
מי היה ברוקה
פול פייר ברוקה חי במאה ה־19 והיה רופא צרפתי, נוירולוג וכירורג. הוא ביצע נתיחות מוח שלאחר המוות במטופלים שהיו להם קשיים בדיבור, ומצא קשר בין המיקום הפיזי של הפגיעה לבין יכולות הדיבור שהציגו בעודם בחיים.
בצורה זו הוא גילה את האזור העיקרי במוח האחראי על הפקת דיבור — אזור מוטורי בקדמת המוח, באונה הפרונטלית, בהמיספרה השמאלית, באזורים 44–45 לפי המפה של ברודמן. בעקבות גילויו, גם האזור וגם האפזיה קרויים על שמו.
מה מאפיין אותה
הקושי העיקרי באפזיה הזו הוא בהפקת הדיבור, לעומת יכולת ההבנה — שתהיה טובה יותר באופן יחסי.
המאפיינים בדרך כלל יכללו:
- מאמץ פיזי ניכר בהפקת הדיבור
- קושי בהבנה ובהפקה של משפטים עם תחביר מורכב (אגרמטיזם)
- כמות דיבור מצומצמת
- דיבור קצר וממוקד, בעיקר של מילות תוכן
לאפזיה הזו מתלווה בדרך כלל גם אפרקסיה — קושי מוטורי בתכנון הדיבור.
דוגמאות למבעים
- במקום “אני רוצה לשבת על הכיסא” ← “כיסא”
- במקום “הייתי בסופר וקניתי פסטה” ← “סופר, פסטה”
ההיבט הרגשי
לאנשים עם אפזיה מוטורית תהיה בדרך כלל מודעות למצבם ולקשיים שלהם — בניגוד לאנשים עם אפזיות אחרות. בעקבות כך מופיע גם תסכול גדול, שלעיתים עלול להוביל לדיכאון.
כמו בכל מחלה, למרות שיש מאפיינים טיפוסיים לפי מיקום הפגיעה, ישנם גם הבדלים אישיים בין מטופל למטופל באופן שבו היא באה לידי ביטוי.
הטיפול
בטיפול, קלינאית התקשורת משתמשת ברמת ההבנה והתפקוד של המטופל כדי להתאים תקשורת חליפית מתאימה. במקביל מתרגלים הפקת דיבור על ידי יצירת קשרים חדשים במוח במקום אלה שנפגעו, במטרה לשפר את יכולת ההפקה.
נרחיב את ההפקות המילוליות ונאריך אותן, תוך הישענות על תחומי החוזק של המטופל.